הסכם קבלנות מוגדר בסעיף 1 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974, כחוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר שבו הקבלן איננו עובד של המזמין.

בשל הגדרה רחבה זו, הוראות חוק חוזה קבלנות חלות על חוזי מלאכה ושירותים רבים ומגוונים, כגון הסכם בניה, הסכם לתיקון רכב, הסכמי להובלת מטען ועוד.

ניתן לחלק את ההסכמים שעליהם חל החוק לשני סוגים עיקריים: הסכמי קבלנות במובן הצר (הסכמים שביסודם עומדת התחייבות של הקבלן לספק למזמין תוצאה מסוימת) והסכמי שירותים (הסכמים שביסודם התחייבות של הקבלן להשתדל עבור המזמין ולספק לו את שירותיו).

ניתן לסווג הסכמי קבלנות במובן הצר לשלושה סוגים עיקריים: הסכם בו מסוכם בין הצדדים מחיר כולל וסופי עבור עבודות שיבוצעו ויושלמו ("הסכם פאושלי"); הסכם לפיו שכרו של הקבלן או הספק נקבע לפי חישוב כמויות העבודה ("הסכם למדידה"); והסכם שבו מתחייב הקבלן או הספק להעמיד לרשות מזמין העבודה כמות מסוימת של כלים ועובדים לפרק זמן מוסכם ("הסכם לפי זמן עבודה"). למד עוד: חשיבות הסיווג של הסכמי קבלנות.

החיובים העיקריים של הצדדים להסכם קבלנות מוגדרים בסעיף 2 לחוק חוזה קבלנות כך: "הקבלן חייב לעשות את המלאכה או לתת את השירות, והמזמין חייב לשלם את השכר, הכל לפי המוסכם בין הצדדים".

ככל חוזה אחר, גם חוזה קבלנות נכרת ב"הצעה" ו"קיבול". ובמילים אחרות – כאשר צד אחד מגיש לצד האחר הצעה מסוימת והצד האחר מקבל את ההצעה.

חוק חוזה קבלנות קובע כללים מיוחדים החלים על הסכמי קבלנות למיניהם.

אחת ההוראות החשובות בחוק קובעת כי "לקבלן תהא זכות עיכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עסקת הקבלנות" (סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות), אלא אם כן משתמעת כוונה אחרת מההסכם. למד עוד: זכות העכבון בהסכם קבלנות.